צהוב של *צומי* והפחדה 

צהוב של "צומי" והפחדה

לאחרונה, למרות שאני לא מאלה שמקפידים היסטריים על ניקיון ורואים זאת דבר ראשוני בחשיבותו, אני עוסקת בכביסה, הלבנה, ועסקי ניקיון אלה ואחרים. כנראה שאני לא אוהבת שמחביאים אבק ולכלוכים, בכל עניין מתחת לשטיח.

גם להצהבה הדרסטית של העיתונות והתקשורת יש קשר לזה, כי ככל שמנסים להחביא מתחת לשטיח גובר הצורך ב"הלבנה", היות ודברים מצהיבים כך, וחייבים להעלים ולכסות את הג'יפה, שלא ראוי לציבור לראות ולדעת.

פעם היו גם צהובונים וגם עיתונים טובים ואיכותיים עם תכנים ראויים, כתבות תחקיר שקולות, רציניות, ואמיתיות. כיום המצב שונה והעיתונים נבדלים אחד מהשני במידת הצהוב בהם, ולא רק העיתונות, הטלוויזיה, והתקשורת, הכל כאילו בלי טעם, פרווה, "נישט גיקעקן נישט גידעאוונט" (לא לכאן ולא לכאן, תקנו אותי במידת הצורך).

היו בטלוויזיה תכניות דרמה מעולות, תסכיתי מתח בהמשכים שממש לא רצינו להפסיד, הקלטנו, וכו..? כיום יש המון תכניות ריאליטי, בישול, התכנים כולם רדודים, ומשום מה הכל נראה אותו דבר.

בעיתונים היו כתבות מעניינות, וכשלא הספקתי לקרוא הייתי שומרת לעצמי שלא אפסיד. היום הכתבות "מטעם", פרסומיות, או סתמיות, כל כך סתמיות, שאתה שוכח שנייה אחרי שאתה קורא, אם קורא בכלל.

זוכרים שפעם התאמצנו לא להפסיד תכניות מסוימות בטלוויזיה? היינו מקליטים, וגם תיאמנו סדר יום לפיהן. והיום מה?! לא חייבים לראות פרקים ברצף, הרמה כה רדודה שלא מרגישים בחסר אם פספסנו, וקשה למצוא משהו מעניין.

דרך החשיבה כיום, המוסכמות, רדודים ופחות אכפתיים ומעורבים, בלי קשר לתכני עיתונות ובידור. (זהבי עצבני), הכול קורס אבל העיקר שיש לנו את 'האח הגדול)

אולי זה מזין את זה כבמעגל סגור, כמו הביצה והתרנגולת, מבחינת מה היה קודם? הציבור שהפך כזה ודורש תכנים כאלה? או התקשורת שעם כל ההצהבה והתכנים הרדודים הופכת את הציבור לכזה? לתקשורת כוח ואמצעים לשטיפת מח של הציבור בכל שטחי החיים, לא צריך להמעיט בערכה.

מרוב רדידות וצהבהבות, דברים הפכו להיות שקופים, וחוסר התאמצות מחשבתית ואחרת שהתרגלנו אליה עושה את הדברים נוחים עד כדי שינה תוך ערות (כהות חושים), ושכחנו שפעם היו הדברים שונים לגמרי.

עיתונות הנייר שמחסלת עצים קצת "פאסה", וכשבנוסף להצהבתה וחוסר תכנים מעניינים, אתה מקבל טלפונים שמנסים לשדלך להמשיך או לעשות מנוי ולו חצי שנה בחינם, לא נראה לי שיש בזה הגיון, אולי אפילו מצחיק.

הגיע המצב בתקשורת שנלחמים על רייטינג (צפייה, האזנה, או מכירה) אם לא באיכות התכנים, אז בכותרות מפוצצות ומפחידות שיעשו רייטינג ואם הקשר בינם לבין תוכן הכתבה מקרי, לא הכי משקף, או קצת דורך על מישהו, לא נורא, לא עושים מזה סיפור.

לזה אני קוראת רייטינג של "צומי" או הפחדה. התכנים הרי לא ממש רציניים ולא כולם קוראים עד הסוף, ומה שבסוף נשאר בראש של רוב הציבור היא הכותרת.

היות ויש מקרים בהם אין חשש מתביעות דיבה כיון שנשואי הדברים אינם בעלי יכולת להגן על עצמם או על שמם הטוב, מה אכפת?

הנה שתי דוגמאות לדברים, ואנא, בין אם אתה אוהב בעלי חיים או לא זו אינה הנקודה.

ynet  "יש לכם חתול"? אתם בסיכון גבוה לאלרגיה" (28.12.2011) - מחקר באיטליה מגלה כי אנשים המגדלים חתול בביתם נמצאים בסיכון גבוה לפתח אלרגיה). 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4167884,00.html

אפשר לחשוב שהזיהום בכלל, אם של האוויר, המזון המתועש, וגורמים ידועים אחרים כעצים ופרחים מסוימים הסתברותם התגמדה לכדי חוסר סיכון ומה שגורם אלרגיה הוא  - החתול.

מחקרים כאלה תמיד מעלים לי חיוך של גיחוך, קודם כל כי יש מחקרים שסותרים אותם. כאן למשל מסופר על מחקר הגורס שדווקא בעל חיים בבית גורם לחיזוק מערכת החיסונית במיוחד של ילדים, וכאן שחתול בבית מפחית סיכון להתקף לב או שבץ, ואחרים על גורמי אלרגיה אחרים לחתולין, כשהשכיח ביותר הוא קרדיט אבק הבית כאן, אז מה - נפסיק לנשום?

את האוויר אי אפשר לטהר, לא מזיהום ולא מאבק, את המזון אי אפשר לנקות מתיעוש, אבל אפשר בקלות לזרוק את החתול מהבית. כמה נוח, הוא אינו יכול לומר כלום, אף אחד לא ידע. מקסימום אם טעינו ניקח עוד כמה שנים אחר. וזה יפתור את הבעיות? לא בטוח, אבל מי יגיד לי משהו - יעשה משהו - יהפוך שולחן? יאללה.  

ומי שאלרגי לקרדיט אבק הבית, מה יעשה? יפסיק לנשום?  

הרי יש דרכים להתמודד עם כל מיני מצבים, בחייאת רבקום, מספיק עם "כתבות ההפחדה" האלה, ככה אני קוראה להן. אבי האהוב ז"ל היה אומר תמיד שהדבר המסוכן ביותר זה לחיות, כולם מתים מזה בסוף.

בכתבה אחרת מספרים באריכות על "חיי כלב" יש חיות ששוות יותר מהדירה שלכם" (12.12.2011),

http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3554660,00.html?dcRef=ynet

כמה עולה נחש פיתון ואיך נראה הכלב היקר ביותר בעולם, ועל החיות שעלו לבעלים שלהן הון, אוקיי, מה זה מעניין בכלל?

מפמפמים לציבור, כמו פומפה בשכל, עד כמה כל מי ש"נחשב" יש לו בבית בעל חיים אקזוטי, ומה זה אם לא מתן יד ולגיטימציה לסחר בחיות בר?  תעשיית האקססוריס של חיות מחמד נלווית לזה כמובן, כשאנשים עתירי ממון מטפחים משעמום וסממן מעמדי, כי זה הטרנד יותר, מאשר מאהבה ואכפתיות לנושא.

טיפה אחרי טיפה, מכניסים לראש של אנשים בדלת אחורית וגם קדמית, סטיגמות חברתיות כ: "כל מי שנחשב יש לו", בדיוק כמו בעולם האופנה, האקססוריז, המכוניות, ודברים רבים למעשה. אח"כ ילדים רוצים איגוואנה, למייקל ג'קסון יש גן חיות שלם, ולילדים בוילה ממול יש נחש ענק עם חדר משלו.

אנשים רבים מוכנים לשלם עבור חיית מחמד סכומים גדולים כגימיק, הם אוהבים חידוש ו "להראות", וכך יוצא שמתייחסים לבעלי חיים כאל גרביים שמחליפים, וכל פעם שבעל חיים מסוים במודה יש הרבה רכישות שלו, וכשהטרנד עובר, יש גל נטישות. להמשיך ולדאוג לה כראוי, לתחזק, לתת טיפול גם כשגדלה למימדים גדולים יותר יש מעט מאד שמוכנים .

אפשר לחשוב שאי אפשר פשוט לאמץ לך מאחת העמותות או פינות החי איזה בעל חיים ולתת לו בית חם, לדאוג לו, במינימום כסף ומצווה וסיפוק גדולים הרבה יותר, כלומר אם באמת רוצים בעל חיים בבית.

זוכרים לפני כמה זמן שהיו  מוצאים ברחובות איגואנות גדולות נטושות? היה לפני כמה שנים טרנד כזה, אנשים קנו בלי סוף אצל סוחרים איגואנות קטנות ואקזוטיות ליומולדת וכדומה, בסוף ראו שהן גדלות מאד, דורשות כמובן טיפול, והיות ועבר הטרנד  נמאס להם, אז כמו חיות מחמד אחרות וגזעי כלבים מסוימים הן "התיישנו" נזרקו וננטשו.

אבל מה? לכתוב על דברים כאלה בצורה כזו זה פחות מסחרי, אז בשביל מה?

הרי לא יעשו תחקיר מעמיק ומקיף על נושאים רגישים שיקימו צעקות ולחצים אך לא רייטינג נכון?!  דברים אמיצים, עלולים לעורר המון גלים. בשביל מה? אין לנו מספיק צרות?

שימו לב איזה כותרת מקוממת ניתנה לכתבה :"יש חיות ששוות יותר מהדירה שלכם", יש אנשים שלא הכי מודעים ומבינים, רואים כתבה כזו ועקב מצבם הכלכלי הלא מזהיר די מקבלים התנגדות לבעלי חיים. ומי חוטף בסוף? בטח איזה כלב עזוב או חתול פ"ז שלא עשה רעה לאיש...

למייקל ג'קסון ז"ל היה גן חיות פרטי משל עצמו, אני בטוחה שהוא שילם הון תועפות בדומה לכתבה על כל בעל חיים כדי שיהיו "שלו", כסימן "סטטוס". לא בטוחה שהוא אהב והשקיע בהן, הרי בעל חיים צריך יותר מכל אהבה ויחס, ובמקרה זה ידוע הרי מה עלה בגורלן.

עיתונות לשמה לא מנסה להאכיל את הציבור לפי מה שייתן יותר רייטינג, מה שהוא רוצה לשמוע, היא מדווחת על הדברים כמות שהם במציאות, תכנים מעניינים שלא יהרגו משעמום ושממון את התאים האפורים למעלה, שלא יצהיבו עד מוות, ועושה זאת בצורה ראויה ומכובדת ולא עם כותרות צהובות עוד יותר. היא לא מנמיכה מישהו אחר כדי להעלות רייטינג .

החיים הם כמו ראי, אולי לוקח זמן אבל אם אין מעריכים את הציבור - שצריך להעריך ולקנות אתכם, הדברים באים לידי ביטוי בסוף.

אני מתגעגעת לעיתונות טובה, כתבות תחקיר אמיצות כפעם, ולא שכולן תהיינה צהבהבות ללא תוכן ממשי.  

הראש אינו מחסן לתכנים צהבהבים חסרי משמעות שמכילים אחוז גדול של אקונומיקה, וחתול מהווה סיכון לאלרגיה בדיוק כמו הרבה דברים ידועים נפוצים אחרים: תרופות, זיהום, עצים, פרחים, מזון. מי שרוצה מערכת חיסונית חזקה יותר רצוי שיקפיד על אורח חיים קצת בריא יותר.

עלה במקור כולל לינקים ותמונות בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2484358/